גמרא
פירוש
רֵישָׁא בַּעַל גָּמָל חַיָּיב דְּלָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְאַפּוֹשֵׁי בִּטְעִינָה סֵיפָא חֶנְוָונִי חַיָּיב דְּלָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְאַנּוֹחֵי נֵרוֹ מֵאַבָּרַאי.
תָּא שְׁמַע אהַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ וְהָיָה גְּדִי כָּפוּת לוֹ וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ חַיָּיב עֶבֶד כָּפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ פָּטוּר.
בִּשְׁלָמָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מי שהדליק את הגדיש והיה שם עבד ולא היה כפות והרי שהיה יכול לברוח ונשרף הגדיש והעבד חייב על הגדיש ועל כל מה שנשרף עמו כגון אם היה שם גדי כפות שהרי אינו חייב מיתה על העבד אחר שהיה יכול לברוח שנפטרהו מטעם אין אדם מת ומשלם ועל העבד מ״מ פטור ממיתה ומתשלומין שהרי היה יכול לברוח היה העבד כפות פטור על הגדיש ועל כל מה שנשרף עמו אפילו היה שם גדי כפות שהרי חייב מיתה על העבד וקם ליה בדרבה מיניה ואפילו לא התרו בו שאינו נהרג מ״מ כל שאלו התרו בו פטור מתשלומין אף בשלא התרו בו פטור כל שיש שם דין מיתה אע״פ שאין שם מיתה אין בו תשלומין:
היה שם גדי ועבד ולא היה אחד מהם כפות חייב על הגדיש ומ״מ על הגדי פטור שהרי היה לו לברוח כמו שאמרנו בעבד ומה שאמרו בפרק זה שורו כממונו ואם הניח גחלת עליו ונשרף חייב טעם הדבר שהניחה על גבו בענין שלא היה השור יכול להפילה או ליטלה אבל בזו היה לו לברוח שהרי מטבעם לברוח מן המזיק ולבקש הנאות והוא הוא שהזיק בעצמו ואין המדליק חייב שהיה לו להעלות על לבו שיברח כמו שהיה ראוי לו מצד טבעו אם כן מה הוא שאמרו בכאן עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור שהדבר מוכיח שלא פטר בגדי הסמוך אלא בשהעבד כפות תדע שמשנה זו שנויה בדרך או או כלומר היה גדי כפות לו או עבד סמוך לו חייב פי׳ בגדי כפות לו חייב על הגדיש ועל הגדי בעבד סמוך לו חייב על הגדיש היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו פטור אם בעבד פטור מן הגדיש ומן העבד בגדי סמוך פטור מן הגדי שהיה לו לברוח ומכאן אתה למד שאשו חייב אף משום חציו שאלו משום ממונו לבד לא נפטר מן הגדיש במיתת העבד שאלו שורו שהרג עבד וגדי לא נפטר הוא מן התשלומין לא מן העבד ולא מן הגדי שהרי אינו חייב מיתה מפני הריגת שורו: כל שפטרנוהו מטעם קם ליה בדרבה מיניה לא סוף דבר בשהעבד והגדיש או הגדי של אחד אלא אף אם העבד לאחד והגדיש או הגדי לאחר פטור ואע״פ שבמסכת סנהדרין פרק ראשון בשמועת פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו יתבאר שלא נאמר אין אדם מת ומשלם אלא בזמן שהוא חייב מיתה ותשלומין בשביל אחד הא מיתה לזה ותשלומין לזה חייב בזה מ״מ פטור הואיל ובעל הגדי או הגדיש יכול לפגוע בו כדי להציל את האחר שהרי רודף היא הרי זה נקרא חייב מיתה ותשלומין לזה:
יש מי שאומר שהגדי אין הפרש בין כפות לסמוך ואף בסמוך חייב כל זמן שלא יתחייב מיתה על העבד שאין לבהמה דעת לברוח ואין דבריהם נראין כמו שכתבנו וכן יש בשמועה זו סברות אחרות לקצת מפרשים ועיקר הדברים כמו שבארנו:
השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן ויצאו והדליקו אם גחלת מסר להם פטור ואם שלהבת מסר להם מגדולי המחברים מחייבים ורוב פוסקים פוטרים עד שימסור לו העצים והשלהבת וכבר בארנו דבר זה בפרק ראשון:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
היה שם גדי ועבד ולא היה אחד מהם כפות חייב על הגדיש ומ״מ על הגדי פטור שהרי היה לו לברוח כמו שאמרנו בעבד ומה שאמרו בפרק זה שורו כממונו ואם הניח גחלת עליו ונשרף חייב טעם הדבר שהניחה על גבו בענין שלא היה השור יכול להפילה או ליטלה אבל בזו היה לו לברוח שהרי מטבעם לברוח מן המזיק ולבקש הנאות והוא הוא שהזיק בעצמו ואין המדליק חייב שהיה לו להעלות על לבו שיברח כמו שהיה ראוי לו מצד טבעו אם כן מה הוא שאמרו בכאן עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור שהדבר מוכיח שלא פטר בגדי הסמוך אלא בשהעבד כפות תדע שמשנה זו שנויה בדרך או או כלומר היה גדי כפות לו או עבד סמוך לו חייב פי׳ בגדי כפות לו חייב על הגדיש ועל הגדי בעבד סמוך לו חייב על הגדיש היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו פטור אם בעבד פטור מן הגדיש ומן העבד בגדי סמוך פטור מן הגדי שהיה לו לברוח ומכאן אתה למד שאשו חייב אף משום חציו שאלו משום ממונו לבד לא נפטר מן הגדיש במיתת העבד שאלו שורו שהרג עבד וגדי לא נפטר הוא מן התשלומין לא מן העבד ולא מן הגדי שהרי אינו חייב מיתה מפני הריגת שורו: כל שפטרנוהו מטעם קם ליה בדרבה מיניה לא סוף דבר בשהעבד והגדיש או הגדי של אחד אלא אף אם העבד לאחד והגדיש או הגדי לאחר פטור ואע״פ שבמסכת סנהדרין פרק ראשון בשמועת פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו יתבאר שלא נאמר אין אדם מת ומשלם אלא בזמן שהוא חייב מיתה ותשלומין בשביל אחד הא מיתה לזה ותשלומין לזה חייב בזה מ״מ פטור הואיל ובעל הגדי או הגדיש יכול לפגוע בו כדי להציל את האחר שהרי רודף היא הרי זה נקרא חייב מיתה ותשלומין לזה:
יש מי שאומר שהגדי אין הפרש בין כפות לסמוך ואף בסמוך חייב כל זמן שלא יתחייב מיתה על העבד שאין לבהמה דעת לברוח ואין דבריהם נראין כמו שכתבנו וכן יש בשמועה זו סברות אחרות לקצת מפרשים ועיקר הדברים כמו שבארנו:
השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן ויצאו והדליקו אם גחלת מסר להם פטור ואם שלהבת מסר להם מגדולי המחברים מחייבים ורוב פוסקים פוטרים עד שימסור לו העצים והשלהבת וכבר בארנו דבר זה בפרק ראשון:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush